החלטה בתיק סע"ש 21608-10-12

2.         טענת הנתבע הינה כי התובע הינו תושב חוץ אשר יצא את הארץ ומתקשה לקיים את עצמו,  ועל כן יש חשש ממשי כי התובע לא יגיע לישראל לצורך חקירה על תצהירו וכי הנתבע לא יוכל לגבות את הוצאותיו, ככל שייפסקו, בתובענה דנן.

            הנתבע מוסיף כי הוא הוכיח בכתב הגנתו כי כל רכיבי התביעה שולמו לתובע.

3.         התובע התנגד לבקשה ועיקר טענתו הינה כי סיכויי התביעה טובים ביותר וכי הטלת הערובה תציב בפניו קושי רב בדרכו לממש את יומו בבית הדין ותמנע את זכות גישתו לערכאות.

4.         המצב המשפטי

תקנה519 (א) לתקסד"א התשמ"ד- 1984 קובעת: -

"בית המשפט או הרשם רשאי , אם נראה לו הדבר , לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע ".

            תקנה זו אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ "ט - 1969, המאפשר אימוץ תקנה כל אימת שביה"ד רואה שיש בכך כדי לעשות צדק.

            (ראו דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה נ ' שרפן דוד בע "מ (לא פורסם ) וכן דב"ע      נה/94-3 חסן עבד אלרחמן ואח ' נ ' רבינטקס בע "מ , פדע כ"ח 221).

            לפיכך, יש לשקול כל אימת שמוגשת בקשה להפקדת ערובה- האם בנסיבות אותו ענין יש מקום והצדקה לאמץ את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בענין ערובה להוצאות בכלל, כמות שהן או בשינויים שייראו לביה"ד.

            כעיקרון, אין דרכו של בית הדין לעבודה לחייב תובע במתן "ערובה" ועל ידי כך להכביד על מימוש זכויות (ראו דב"ע לג/31-3 סבאח ואח ' נ ' ג ' פרץ בן גיאת בע "מ ואח ' פד"ע 309, 310).

5.         אין ספק שהטלת הנטל על תובע להפקיד ערובה עלולה לפגוע בזכות הגישה שלו למערכת המשפטית למימוש זכויותיו ואשר יש הסוברים שיש בה משום זכות יסוד המוקנית לכל אדם מכח חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. ואולם, מנגד, זכות זו ניתנת להגבלה במידה שאינה עולה על הנדרש ולתכלית ראויה כאשר מולה עומדת זכות הקנין של הנתבע לגביית הוצאותיו. אכן, פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה קובעת, כי זכות זו לעיתים נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות מכח חוקי המגן ובשל החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנועדה להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי-הדין (ראו לעניין זהע"ע 1064/00, קיניאמג 'וי נ ' אוליצקי, פד"ע, כרך ל"ה, עמ' 625), אך אין בכך כדי להביא לקביעה גורפת שכל מקרה בו מגיש עובד זר תביעה נגד מעסיקיו, אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה (ראו לעניין זהבר"ע 1262/01 ניב אפי נ ' יוקלראי(פורסם בנבו)) ויש לבחון כל מקרה לגופו.

6.         בית הדין הארצי פסק בפרשת אבו נאסר (ע"ע 1424/02 אבו נאסר - Saint Peter In Gallicantu(פורסם בנבו)) כי "בית הדין לעבודה אימץ בפסיקתו את תקנה 519 לתקנות, מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 ... פסק בית דין זה כי בבואו לדון בשאלת החיוב בהפקדת ערובה, יביא כמובן בחשבון את המיוחד במשפט העבודה".

7.         בע"ע 1424/02 הנ"ל, בית הדין הארצי לעבודה קבע מהן הנסיבות בהן יעתר בית הדין לבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל דין, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984, וכך פסק-

            " הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקולות להטלת החיוב במתן ערובה : השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה , ולו יינתן המשקל המכריע ...

            במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים ; הסיכוי המשני במהלך הוא יכולת גבית הוצאות הנתבע מהתובע . אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההענות לבקשה להטלת ערובה , והוא שמא מפאת עוניו ידחה התובע משעריו של בית המשפט ".

8.         איני סבורה כי יש מקום בשלב זה לקביעה כי התביעה הינה "מופרכת על פניה", שזהו המבחן שנקבע על ידי בית הדין הארצי. בנושא זה ראוי להביא מדבריו של כב' הנשיא (בדימוס) אדלר, בפרשת אבו נאסר הנ"ל-

            "הכלל הוא , שנקבע בפסיקת בית דין זה , כי עצם היותו בעל דין תושב יו "ש , רצועת עזה או עובד זר אין בו , לכשעצמו , טעם לחייבו להפקיד ערובה . מדיניות זו מעוגנת בעקרון במשפט העבודה והביטחון הסוציאלי , שאין למנוע עובדים , שרבים מהם דלי אמצעים , לממש את זכויותיהם . חיוב בהפקדה מונע , במקרים רבים , את המשך המשפט ומימוש זכויותיו של העובד הזר . פגיעה ביכולתם לממש זכויותיהם אינה תואמת את עקרונות חברה מתקדמת ובין תוצאותיה תהיה הורדת תנאי עבודתם של כלל העובדים בארץ .